או מה בדיוק הקשר בין גוף לרגש?
מי מאיתנו לא מרגיש?
חלקנו מציגים לראווה את רגשותינו, ומכונים לעיתים "דרמתיים", "בכייניים", "חמומי מוח", "ליצנים", "לחוצים", "אגו-מניאקים" וכו'. חלקנו לעומת זאת, נחשבים ל"מאופקים", "בשליטה", "רגועים", "פני פוקר"….
רבים מאיתנו לומדים במהלך החיים שיש רגשות שכדאי למתן ואפילו להסוות ולהסתיר, כי לבטא אותם אומר שנצטייר כאיזשהו משהו שלילי.
אולי את תוהה לעצמך עכשיו למה שנטורופתית תתעסק ברגשות בכלל? מניסיוני האישי ומתוך ליווי מטופלות, חברים ומכרים ואפילו מתוך התבוננות בסובבים, אני יכולה לומר שהרגשות שלנו מאוד משפיעים על איך שהגוף שלנו מרגיש ומתמודד ולא תמיד אנחנו מצליחות לשים את האצבע על הקשר הזה. העניין הוא, שמה שבאמת מסתתר אי שם בפנים, בתוך המגירות של ציפור הנפש, יכול להיות המפתח למיחושי הגוף.
למשל, מכירה את ההתהפכויות במיטה כשאת חרדה ממשהו ומתקשה להרדם? אצלי המחשבות רצות, הגוף מכווץ, הדופק לא נרגע, לפעמים אפילו הבטן מתהפכת… אני נרדמת כשהגוף כבר מותש ומתעוררת בזינוק, מרגישה שבכלל לא ישנתי, הגוף עייף ולפעמים תפוס וכאוב וזה משפיע על כל היום שלי, על יכולת ההתנהלות שלי, על הריכוז שלי, על השמחה שלי.
אני יכולה לקחת צמחי מרפא שירגיעו אותי ויעזרו לי לישון. או לאכול דייסת שיבולת שועל לפני השינה כי יש בה איכויות מרגיעות ולדאוג לא לשתות קפה ממריץ (שיגביר את התחושות בגוף וגם את החרדה) כמה ימים. באירוע חד פעמי זה יספיק, אבל לפעמים, אם לא נתייחס לגורם החרדה וליכולת ההתמודדות שלנו איתה, הסיטואציה הזו עלולה לחזור על עצמה שוב ושוב במשך ימים ואולי חודשים ואז היא כבר תקבל את האבחנה הפרעת שינה. ואם זה ידבוק ויישאר אפילו כמה שנים, כדור השלג ימשיך להתגלגל ולצבור עוד אבחנות – אולי דכאון? אולי נשירת שיער? אולי סוכרת או תסמונת מטבולית? כל זה… רק בגלל איזה רגע ורגש שלא התמודדנו איתם?
בקליניקה שלי אני מנסה לעזור למי שיושבת מולי להתחבר לרגשות שלה, לשים לב לקשר שבין הרגשות השונים (גם מודחקים וגם מוחצנים) לבין מה שקורה בגוף שלה ויחד אנחנו מנסות להרכיב את הפאזל – לטפל גם דרך הגוף וגם דרך הרגש.
רוצה לנסות לשים את החלק הראשון של הפאזל?
נתחיל בשאלה פשוטה – האם ישנם רגשות שנחשבים כ"לא לגיטימיים" בסביבתך? רגשות שעדיף שלא תבטאי? שתסתירי כי הם נחשבים לשליליים? למחלישים? או אולי כאלה שאם ניתן להם ביטוי ירצו להתרחק ממך?
עלו רגשות כאלה? מצוין!
עכשיו קחי את אחד מהם, ואפשרי לו רגע לעלות באופן מלא. תני לו מקום לדקה או שתיים ושימי לב למה שמתרחש בגוף בזמן הזה.
איפה הרגשת את הרגש הזה בגוף? איך הוא בא לידי ביטוי?
מה קורה בדרך כלל כשאת שומרת את הרגש הזה לעצמך?
מה יקרה אם תבטאי אותו כלפי חוץ? איך הסביבה שלך תתפוס אותך?
באיזה אופן את "מפרקת" את הרגש הזה? איזו פעולה את עושה כדי לעזור לו להעלם?
האם אפשר לעשות לימונדה מהלימונים?
איך בדיוק עוזר לך להכיר ברגשות הפחות-חיוביים שלך? הרי לא סתם את דוחקת אותם פנימה ומסווה אותם.
וכשאנחנו דוחקות ואוגרות את הרגשות בפנים, לאורך זמן מתחילות להתפתח מיני תופעות גופניות, שעלולות גם להתעצם ולהפוך למחלות.
מסתבר, שרגשות מסוימים הנחשבים לשליליים (עצב, חרדה, כעס, מבוכה, בושה, אשמה וקנאה) משרתים אותנו בחיי היום יום לצורך שיפור הביצועים, קבלת תובנות, הבעת אכפתיות ומחויבות. לדוגמה, מתאגרף שואף להרגיש כעס, כי כך הוא נותן לעצמו מוטיבציה להביס את היריב. כך שלמרות שהוא מרגיש רגש שלילי, הוא חושב עליו באור חיובי ומשתמש בו.
אומנים מספרים שהיצירות הכי טובות ומוצלחות שלהם נוצרות מתוך רגשות כואבים.
אם כשאנחנו לא מבטאות את הרגשות ואוגרות אותם בפנים, אנחנו בעצם עלולות לפתח אי אלו תופעות ומחלות, לא עדיף שפשוט נוציא אותם וזהו? אבל איך עושים את זה?
אפשר לשתף במילים בחוויה שלנו; לכתוב או לצייר על דף ולשרוף אותו; לנתב את הרגש לפעילות ספורטיבית; לבטא את הרגש בדרך יצירתית; לתרגל נשימות עמוקות או מדיטציה (רגועה או אקטיבית).
יש המון דרכים לשחרר את הרגשות שלנו. רק תמצאי את זו שטובה עבורך.
