אעעעע שורף לי לעשות פיפי!!

רצה בדחיפות ובתדירות גבוהה לשירותים? צורב בעת מתן שתן? מרגישה כאב או לחץ בבטן התחתונה? צמרמורות?
האמור נכתב בלשון נקבה כי נשים נוטות יותר לדלקות בדרכי השתן, אך המאמר מתאים גם לגברים הסובלים מהתופעה.

גם בקליניקה וגם בשגרת החיים, פוגשת נשים שמתלוננות באופן תדיר על דלקות בדרכי השתן. גם חוויה חד פעמית היא לא הדבר הכי נעים כמובן וכשזה כבר הופך למשהו שחוזר על עצמו לפעמים זה כבר ממש מתואר כסיוט.
הטיפול האנטיביוטי שניתן, שיש לו חשיבות גבוהה ופעמים רבות הוא ממש הכרחי, מייצר לעיתים מעגל קסמים מרושע של החלשת הפלאורה הטבעית (המכונה גם חיידקים טובים) במקביל לחיסול החיידקים הפתוגנים (המזהמים), שמשאירה בסיום הטיפול קרקע פוריה ונטולת הגנה להישנות הזיהום בדרכי השתן.
וכאשר הזיהום והטיפול חוזרים על עצמם, החיידקים הפתוגנים גם הופכים לעיתים לעמידים אל מול הטיפול (על זה, אפשר לקרוא במאמר נפרד).

תיכף אפרט כמובן על אמצעים טבעיים ליכולים לטפל בדלקת בדרכי השתן.
ורגע לפני זה, נתחיל מהבייסיק –

מתי כן חשוב לקחת את הטיפול האנטיביוטי?

הסכנה העיקרית בדלקת בדרכי השתן היא התפשטות ו"טיפוס" הדלקת מהשופכה ושלפוחית השתן אל עבר אזור הכליות והשופכנים (שמובילים את השתן אל השלפוחית).
מעבר לצריבה, דחיפות ותכיפות במתן שתן, כאב בבטן התחתונה, צבע עכור וריח חריף ותחושה ש"עדיין יש לי פיפי" – כשהזיהום מתפשט יכולים להופיע כאבים בגב התחתון (אזור הכליות), דם בשתן, חום גבוה, צמרמורות ואפילו בחילות והקאות. הסכנה היא נזק לכליות שאף עלול להיות בלתי הפיך ולכן תחושות כאלה הן קריאה מובהקת לפניה דחופה לקבלת טיפול רפואי.

מה אני יכולה לעשות טוב יותר עם עצמי כדי למנוע או לבלום דלקת בראשיתה?

מי שיש לה נטייה לדלקות חוזרות בדרכי השתן, יודעת ממש טוב לזהות את הסימנים כבר מהתחלה. לפעמים, היא אפילו יודעת מה גורם לזה אצלה ויכולה למנוע את זה או לדעת שלא היתה בתשומת לב והנה זה תיכף מגיע.

הנה פתרונות מניעתיים פשוטים של אורחות חיים שיכולים אולי לסייע גם לך:

# "אני לא שותה מספיק" – הורידי אפליקציה (מעצבנת) שמזכירה לשתות מים. את מחליטה כל כמה זמן היא עושה איזה צליל פכפוך מים שיזכיר לך לשתות. מומלץ להשאיר את האפליקציה למשך חודש לפחות כדי לעזור להרגל להיטמע.

# "כמעט תמיד קורה לי אחרי סקס" – אז קצת פחות סקסי, אבל מומלץ ללכת לשירותים להתפנות אחרי קיום יחסי מין. זרימת השתן מאפשרת ניקוי של האזור. ואם יש לך נטייה, אפילו מומלצת שטיפה זריזה.
עוד בעניין קיום יחסים, לפעמים אמצעי מניעה מסוימים מעודדים את הדלקת – שימוש בקוטלי זרע או לטקס עלולים לגרום לרגישות. אומנם מצריכים יותר חיפוש, אך יש בנמצא אמצעי מניעה מחומרים אחרים.
וטיפ אחרון בנושא זה, החיידק העיקרי שגורם לזיהום בדרכי השתן הוא E. Coli שמצוי בצואה שלנו. יחסי מין שמשלבים את הפתחים השונים, בהחלט עוזרים לחיידק "לעבור דירה".

# בהקשר של E. Coli, דרך נוספת שבה החיידק מגיע לאזור השופכה והנרתיק היא באמצעות ניגוב הפוך מאזור פי הטבעת לכיוון השופכה. שימו לב לכיוון שלכן.

אני כבר על אנטיביוטיקה. מה אני יכולה לעשות כדי לשמור על החיידקים הידידותיים?

אנטיביוטיקה כאמור, לא בוררת בין חיידקים פתוגניים לבין חיידקי הפלאורה שלנו שנמצאים בין השאר, גם באזור הנרתיק. הכחדת שומרי הסף של הגוף שלנו מאפשרת לחיידקים פתוגניים להתבסס ולתפוס את כל המקום.
אם את כבר צורכת אנטיביוטיקה, מומלץ להיעזר בתוסף פרוביוטיקה. בבחירת מוצר, מעבר לתו בקרה נאותה ואיכות, מומלץ לבחור פרוביוטיקה שמכילה מגוון רחב של חיידקים (חשוב יותר מכמות החיידקים). מניסיוני הקליני, אפשר אבל אין הכרח לבחור בפרוביוטיקה נשית, שהמגוון בה בהשוואה לפרוביוטיקות אחרות יחסית מצומצם.
שעתיים לאחר כל נטילת כדור אנטיביוטיקה, יש לקחת תוסף פרוביוטיקה, זאת כדי לאפשר נוכחות חיידקים ידידותיים כלשהם ולמנוע תופעות לוואי (בעיקר עיכוליות). לאחר סיום האנטיביוטיקה (ובלי קיצורי דרך בבקשה), יש להמשיך לצרוך תוסף פרוביוטיקה כדי לבסס מחדש את אוכלוסיית החיידקים הידידותיים בגוף למשך שבועיים-חודש. פעם ביום עשויה להספיק – בבוקר לפני האוכל או בערב לפני השינה.
במקביל מומלץ לצרוך ירקות מותססים באופן טבעי (כבישה ביתית במלח של מלפפונים, כרוב ושאר ירקות) שגם הם מספקים לגוף חיידקים שכאלו ואפילו גם את המזון שלהם (פרה-ביוטיקה).
מי שנוטה לדלקות חוזרות, יכולה גם לצרוך פרוביוטיקה למשך תקופה של מספר חודשים, לתמיכה מניעתית.

האם ניתן להימנע מטיפול אנטיביוטי ולטפל בדלקת בעזרת אמצעים טבעיים?

בהחלט ניתן לנסות. אם אין תסמינים המעידים על דלקת חריפה שטיפסה לכליות, והדלקת ממש

בראשיתה, אפשר לבחון (ומומלץ תוך התייעצות מקצועית) שימוש בצמחי מרפא עם השפעה נוגדת זיהום כגון Echinacea spp. (חשוב לבחור מוצר שמכיל את שורש האכיניצאה, ואם אפשר מזן Angustifolia, שהוא החזק והיעיל ביותר – מה טוב), Phellodendron spp., Uncaria tomantosa ו-Tabebuia impetiginose.

*חשוב לדעת שחלק מהצמחים נוגדי הזיהום גם ממריצים את מערכת החיסון ולא מתאימים לכל אחד (למשל במחלות אוטואימוניות, מצבי חולשה חיסונית, מדוכאי חיסון ועוד).
חלק מהצמחים הללו הינם גם אנטי פטרייתיים, ובהחלט מתאימים גם כאשר נלווית לדלקת בדרכי השתן גם פטרת וגינאלית.

את הצמחים נוגדי הזיהום לרוב כדאי לשלב גם עם צמחים משתנים, שעוזרים לנקות את דרכי השתן, כמו עלי סרפד (Urtica dioica), זרעי סלרי (Apium graveolens), עלי שינן (Taraxacum off.), עלי פטרוזיליה (Petroselinum crispum) או זקן תירס (Zea mays) שהוא גם מאלחש מצוין ומסייע גם להקלה על הכאב במתן שתן.

אפשר גם להוסיף צמחים מרככים/מלחלחים להקלה על הצריבה ותחושת היובש שקיימת לעיתים, כמו Althea off. ושורש שוש/ליקוריץ (Glycyrrhiza glabra).
את הצמחים משתנים וגם המרככים, אפשר ולרוב אפילו רצוי לצרוך כחליטות כדי להגביר את צריכת הנוזלים.

ומה עם מיץ חמוציות? אתן בטח שואלות ובצדק.
חמוציות, ממש כמו רימונים אגב, מונעות מהחיידק E. Coli להיצמד ולטפס במעלה דפנות דרכי השתן.
המיצים שנמכרים בארץ מכילים סוכר (שמזין יופי את החיידקים הפתוגנים) או ממתיק מלאכותי. התרכיזים המועטים שקיימים על המדף טובים, אבל לא מתאימים לכל כיס.
הצורה הטובה לצריכה בעיני היא החמוציות הקפואות שניתן להכין מהן חליטה. ואם הן לא זמינות, אפשר חמוציות שלמות מיובשות (לרוב הן לא ממותקות) או חמוציות שממותקות ברכז תפוחים בלבד.

ולמה לא כתבתי כאן מינונים? בעיקר כי אני לא יודעת מי קורא.ת.
התאמת צמחי מרפא ומינונים נעשית בהתאם לגיל, למצבים בריאותיים נוספים אם קיימים וגם לעיתים מותאמים לשילוב עם טיפול תרופתי זה או אחר.
מוזמנת לשיחת ייעוץ ללא התחייבות ובה נראה מה מתאים לך.

* כל מה שיכול להועיל, עלול גם להזיק. האמור אינו מהווה ייעוץ רפואי ואינו מהווה תחליף להתייעצות עם א.נשי מקצוע.